כפי שהוזכר, החזרה אל ערכי הקלאסיקה לא הייתה דבר חדש לגמרי. גם ברנסנס, ועוד לפני כן, הייתה התעניינות רבה בתרבויות של יוון ושל רומא. ב- 1564 פתח מיכלאנג'לו יחד עם חוקר האמנות ג'ורג'יו וזרי (1574-1511, Vasari Giorgio( את האקדמיה הראשונה בפירנצה. אקדמיה זו העמידה את העת העתיקה כמודל לחיקוי, וניסתה ליצור תיאוריות בנושאים שונים כגון גיאומטריה ואמנות, בהתבסס על רעיונות של פילוסופים יווניים ורומיים. השם "אקדמיה" נבחר בעקבות האקדמיה של אפלטון: כרם של עצי זית שבה הוא לימד פילוסופיה בשנת 387 לפני הספירה. במאה ה- 17 קמו אקדמיות נוספות רבות, שגם הן ראו בפיסול היווני את הקאנון, המודל לחיקוי. את האקדמיות של המאה ה- 18 הקימו השליטים והמלכים שרצו לשלוט בתרבות ובערכיה. התפתח מושג "העריץ הנאור", המתעניין במדינה כמושג ובתרבותה. לדעת שליטים אלו, כל הפעילות התרבותית נעשתה בעבור המדינה ולשם חיזוקה. הם לא השכילו לראות את התפיסות שהובילו בסופו של דבר למהפכות ולשינויים מרחיקי לכת בשיטות השלטון. האקדמיות יצרו את המושג "אמנות אקדמית": אמנות הכפופה לקני-מידה נוקשים והיררכיים. היצירות ההיסטוריות נחשבו לחשובות ביותר. האקדמיה גם הקימה את תערוכת "הסלון" השנתית, שבה הוצגו יצירות של האמנים הלומדים במוסד. כמו כן, אמנים מחוץ לאקדמיה יכלו להגיש את מועמדותם להציג בתערוכה, כשוועדות שופטים מטעם האקדמיה היו בוחרות אותם בבחירה חמורה. כתוצאה מכך הפך המושג "ציור אקדמי" למושג גנאי לציור שמרני ובינוני. יחד עם מיסוד לימודי האמנות, הביאה תנועת ההשכלה לניסיונות שונים למיסוד הידע בכלל. ב- 1747 הוזמן הפילוסוף הצרפתי דידרו לערוך ולתרגם אנציקלופדיה אמריקאית בת 35 כרכים. עשרת הכרכים הראשונים נערכו יחד עם טובי הכותבים של התקופה - וולטיר ומונטסקייה, ושימשו את הוגי הדעות שנקראו "אנציקלופדיסטים" כנשק רב-עוצמה נגד הממסד הדתי, אמונות טפלות, המשטר הפיאודלי והשמרנות. ב- 1759 עצר בית המלוכה את התרגום והפרסום של 11 האנציקלופדיה. דידרו המשיך את העבודה בסתר, ו-17 כרכים מתורגמים התפרסמו מאוחר יותר. רעיונות אלו ואחרים הם שהביאו בעקבותיהם את מהפכת 1789 בצרפת ואת השאיפה להחדיר את הרעיונות הרומיים של מדינה ואזרחות, שנתפסו כאידיאלים. קדמה למהפכה הצרפתית המהפכה האמריקאית (1776 ,(שהביאה לניסוח החוקה האמריקאית, שגם היא מושתתת על חירות הפרט ושוויון בין בני-האדם. האמנות נתפסה כדידקטית, כמלמדת את הערכים הנכונים, והאמנים כשליחים של המדינה וההשכלה, המביאים אל ההמון את הרעיונות הנאצלים, ממש כמו המדען או הסופר. עידן המהפכות של המאה ה- 18 הביא את הבורגנות למעמד חדש, והפך אותה ואת המוסדות השלטוניים לפטרוני האמנות במקום הכנסייה והאצולה. כתוצאה מכך החליפו נושאים חדשים את ציורי הדת והדיוקן, אם כי גם אלו עדיין המשיכו להתקיים. פעמים רבות הפכה האמנות מגויסת בשם רעיונות שונים, כמו אצל דויד, שהיה מהפכן והשתמש באמנותו ככלי תעמולה לקידום מטרות המהפכה. מאוחר יותר הוא היה לצייר החצר הרשמי של נפוליאון, ששלטונו לאו דווקא גילם את רעיונות החירות והשוויון של המהפכה.

​