איקונוגרפיה: הסיפור של היצירה לקוח מהמאה ה-7 לפנה”ס ברומא. האוכלוסייה ברומא הייתה מחולקת ל-2 משפחות עיקריות אשר היו יריבות זו לזו אך היו קשורות בקשרי נישואין.

האחת נקראה הוראטים והשנייה נקראה קרואטים. שתי הקבוצות נאבקו על השליטה והעליונות בעיר וכדי לפתור את יריבותם הוחלט על מאבק, והמנצח יהיה השולט.

​

תיאור היצירה: ביצירה רואים את שלושת האחים ההוראטים נשבעים לאביהם לפני היציאה לקרב לעשות הכל על מנת לנצח.  בצד היצירה יש אפיזודה רגשית של 2 נשים בוכיות. הן בעצם מספרות את סוף הסיפור, אחת מהנשים שייכת למשפחת ההוראטים ונשואה לקרואטי הן בוכות כי הן יודעות מה יהיו תוצאות הקרב- הן יאבדו בקרב אח או בעל ואכן 5 מתוך 6 נהרגים ונשאר רק בן הוראטי.

​

המסר של היצירה: מטרת הציור הייתה לחנך את העם ולהכין אותו לקראת המהפכה הצרפתית, (הציור צויר כמה שנים לפני שהתחילה המהפכה). דוד בוחר דווקא להשתמש בסיפור הזה בציור כדי להעביר מסר לעם הצרפתי, כדי להדגיש שלמען המטרה החשובה, (המהפכה והקמת הרפובליקה) העם הצרפתי צריך להיות מוכן להקריב את חייו ולהסכים להרוג את אחיו הצרפתים.

האמן יוצר דמויות מופת שאפשר להזדהות עמן. ומעביר מסר שטובת המדינה היא ערך עליון. ועדיפה על שיקולים אישיים. מסר זה קשור לצרפת ערב המהפכה , כשעולה דרישה לחיסול השחיתות השלטונית וחזרה לימי הרפובליקה הרומית. האמן מדגיש זאת על ידי הדגשת מסירת הנשק והשבועה במרכז היצירה. והעמידה של הדמויות.

​

הבנים: נשבעים לחרב ומתאחדים כאיש אחד למען המטרה. הם מאמינים בצדקתם. ומוצגים כדמויות מופת. הם מתוארים בעמידה איתנה   עם רגליים פסוקות המקנות  להם יציבות ומשדרות נחישות ידיהם המונפות מעידות על כוח  ומחויבות,  הבעת פניהם מעידה על אומץ.

הבנות: פאסיביות,  מגלות חולשה והשלמה עם הגורל. למרות שהן אבלות נשמר האיפוק, כי הן יודעות מה עתיד להתרחש. הן מביעות את רגשותיהן בתנועות רכות ומופנמות. גופן רפוי

וכפוף, ידיהן שמוטות, ראשיהן מורכנים, הן נשענות זו על זו כמחפשות נחמה.אחת מהן אוספת את ילדיה לחיקה כמגוננת.

​

מאפיינים ניאו קלאסיים

נושא הציור – סיפור  מרומא העתיקה

אידיאליזציה: הגברים מתוארים כחזקים ושריריים, הגוף שלהם מושלם.

איפוק: הבעת הפנים של הבנים ושל האבא מאופקת ולא מסגירה שום פחד והיסוס מהקרב.

הקפאת הרגע: הצייר בוחר לצייר את הרגע שלפני הקרב ולא את שיא הקרב.

נאטורליזם: תיאור מושלם ומדוייק של החומרים והמרקמים, הבד, הפלדה של החרב...

​

קומפוזיציה:

• מרכזית: מרכז הקומפוזיציה הוא גם האלמנט החשוב ביצירה (הנושא) : הידיים של הבנים המורמות לשבועה ויד האב האוחזת בחרב.

• מאוזנת:   שכל שלושת חלקיה נמצאים בשווי-משקל, המקנה להתרחשות תחושה הרמוניה ושלמות.

• סגורה: מאחר והתנוחות  של כל המשתתפים מופנות פנימה.

תפיסת חלל:

חלל רדוד בימתי כאשר החלל נראה תיאטרלי ומעוצב בסגנון יווני.

פרספקטיבה מדעית קווית: נקודת המגוז היא היד האוחזת בחרב השבועה. כל האלכסונים ביצירה מכוונים אליה.

 

צבע: שימוש במעט צבעים וכתם לוקאלי.

הצבע האדום: הגלימה האדומה המרשימה והגדולה תופסת את עינו של הצופה ובכך מדגישה את נושא היצירה.

הדגשת צבע אדום בשלוש מוקדי היצירה (הבנות, האב והבנים) יוצרת איזון אצל עין הצופה.

​

​